סיוטי לילה וביעותי לילה

היום פגשתי את אחת האימהות בכניסה לגן והיא נראית לי גמורה מעייפות. היא מספרת שהיא כבר שבוע לא ישנה, כי הקטנה שלה, שאוטוטו בת שנתיים, מתעוררת בגלל חלומות רעים ומשגעת אותה. אני זוכרת את התקופה הזו, כשאת סוף סוף בטוחה שהלילות חזרו ואת יכולה להתענג על שנת לילה רצופה, ומתבדה. אומנם הילדים כבר לא תינוקות, שמתעוררים כל שלוש שעות לאכול, הם מתעוררים כל שלוש שעות בגלל חלום רע. אז נכון שזהו שלב שעוברים בהתאם לגיל הילד, אבל לא כולם יודעים שסיוטי לילה וביעותי לילה הם לא אותו הדבר. רוב ההורים אינם יודעים איך להתמודד עם התופעה, ומהי הדרך הכי טובה להרגיע את הפעוט שלהם.

ההבדל בין סיוטי לילה לביעותי לילה

סיוטי לילה מתחילים סביב גיל שנה וחצי עד שנתיים, לרוב בחלק השני של הלילה. סיוטי לילה מתבטאים בכך שהילד צורח ובוכה, קם מבוהל כולו. אך ברגע שניגשים אליו, הוא ער וערני, לרוב אנחנו מצליחים להרגיע אותו, והוא מתקשר איתנו ומשתף אותנו במה שחווה. אצל ילדים מדובר בעיבוד רגשי של מחשבות רעות או שליליות. זה לרוב מושפע מהעולם של הילדים, כגון תכנים שנחשפו אליהם בטלוויזיה, בספר, בסרט, בחדשות… וכמו כן מחוסר יכולת לעשות הפרדה בין עולם הדמיון למציאות. ייתכן שהחלום נבע אפילו מריב שהיה לילד עם חבר בגן.

מה שחשוב לעשות זה לבוא ולהרגיע את הילד, לחבק אותו, אך להשאיר אותו במיטתו. הנטייה שלנו היא לקחת את הילד לשטוף לו פנים או להעביר אלינו למיטה. אך בכך אנחנו משדרים לו שבאמת יש משהו מאיים במיטה שלו, כי עובדה שהוא אף פעם לא נשאר שם אחרי חלום רע. כך, מתופעה נפוצה של הגיל, זה הופך לבעיית שינה מתמשכת. ברגע שהילד נרגע, כדאי לחזור ולאפשר לילד לשוב להירדם במיטתו.

בבוקר, מומלץ לשאול את הילד אם זוכר מה קרה, ולברר ביחד איתו את החלום, כדי לעבד אותו יחד. אם יש משהו שמפחיד אותו, לא להגיד לו "זה לא מפחיד", אלא להתמודד עם הפחד. אפשר למשל לצייר את הפחד ולקמט את הדף ולזרוק לפח, או ללכת ביחד לחדר ו"ללכוד" יחד את "המכשפה". ניתן גם ליצור לוכד חלומות ולשים מעל המיטה, או להשאיר מנורת לילה קטנה דולקת בחדר. כל זאת על מנת למצוא דרך לעזור לילד להתמודד עם הפחד.

ביעותי לילה היא תופעה שיכולה להופיע גם אצל תינוקות קטנים ובדרך כלל עוברת סביב גיל 6, ומופיעה לרוב בתחילת הלילה. היא יכולה להיות מאוד מלחיצה מבחינת איך שהיא מתבטאת. ביעותי לילה גורמים לילד לבכות מתוך שינה, כשאנחנו מגיעים אליו הוא לא מודע לזה שאנחנו שם, הוא לא מיד נרגע, הוא יכול להיות עם עיניים פקוחות, מבט מזוגג וכאילו לא מבחין שאנחנו שם. אצל גדולים יותר, ביעותי הלילה יתבטאו בכך שהילד אפילו משתולל ויורד מהמיטה, ולא מגיב כלל לסביבה.

התופעה מוכרת, ויש לה 2 סיבות: האחת, ייתכן שהילד עייף יתר על המידה ונמצא באובר עייפות, והשניה, הילד חווה לחץ נפשי או אפילו טראומה. מומלץ לא לנסות להעיר בכוח את הילד, כן לתת לו מענה לבכי, להרגיע אותו ולהחזירו לשינה. אך, שוב, לא להביא אותו אלינו למיטה.

ברוב הפעמים הילד לא יזכור בבוקר את מה שקרה בלילה. מה שצריך לעשות זה לטפל במה שדורש טיפול. אם מדובר באובר עייפות, לראות איפה ניתן להכניס עוד שינה. לבדוק האם ביום הילד לא ישן מספיק, והאם צריך להקדים את שנת הלילה שלו. אם מדובר בביעותי לילה הנובעים מלחץ או טראומה, אז כמובן לטפל בלחץ או בטראומה הנקודתיים. לאחר טיפול מתאים, לרוב, התופעה תחלוף.

להחזיר לישון עם חפץ מעבר

חפץ מעבר יכול לעזור לילד בכל מה שקשור בסיוטי לילה. כדי ללמד תינוק להתרגל לחפץ מעבר, כדאי קודם לקשר לו את החפץ למשהו חיובי ביום, כמו זמן משחק או טיול בעגלה. אחרי שנראה שהוא מתחיל לשחק בחפץ, רק אז להעביר את החפץ ולקשר אותו לזמן שינה. ההקשר החיובי שנעשה לילד עם החפץ, יעזור לו לקשור זאת למשהו חיובי בשינה.

במקביל לשימוש בחפץ מעבר, חשוב להקפיד שהמיטה לא תהפוך למגרש משחקים, ולכן לא לאפשר לילד לשים במיטה את כל הצעצועים והדובונים. אם נעביר לילד מסר שבמיטה משחקים, אז הוא ישחק ולא ישן. כמובן שחפץ מעבר חיובי ומועיל במידה וייווצר הקשר אצל הילד לאחד כזה.

הילד מפחד ללכת לישון בגלל חלומות רעים

הדרך שלנו להתמודד עם ילד שמפחד ללכת לישון לבד בגלל חלומות רעים, היא לעבוד איתו על עיבוד רגשי במהלך שעות העירות שלו, שלא קשורות לשינה. בזמן השינה, לא כדאי לחזור ולהרדים אותו כשאנחנו שוב בחדר, אם הוא כבר יודע להירדם לבד. לרוב, כשילד לא יודע להירדם לבד, ומתחילים החלומות הרעים יש החרפה בשינה, אך אם לילד יש כבר יכולת לשינה עצמאית, כדאי לבוא ולהרגיע אותו, לחבק אותו, לתת לו בטחון. ברגע שהוא נרגע, לצאת שוב מהחדר ולאפשר לו הירדמות עצמאית שוב. אם נחזור להרדים אותו עם עזרה, כמו הנוכחות שלנו בחדר, אנחנו פוגעים שוב ביכולות שלו, וזה יגרום לבעיית שינה בהמשך. אם המצב ממש קשה, אז אפשר לחזור צעד אחד אחורה לזמן מוגבל, כמו לשבת בכניסה לחדר עד שהילד נרדם. ברגע שהילד חוזר למצב שהוא נרדם מהר, תוך שבוע פחות או יותר, וחזר לו הביטחון, לצאת מהחדר ולאפשר לו הירדמות עצמאית. כאמור, כדאי לעשות עבודה של עיבוד רגשי במקביל, כדי שהילד לא יישאר עם הפחד הזה.

ילד שהתעורר מחלום רע, נגיע לחדרו, נדבר איתו שישתף אותנו במה שחווה, נרגיע, נחבק, ננשק, נתן לו בטחון שאנחנו שם בשבילו. עלינו להכיל את הקושי, אך ברגע שהוא נרגע, נצא ונאפשר לו לחזור לישון במיטתו. חשוב לזכור שאנחנו שם בשביל להכיל את הקושי של הילד, אך לא להזדהות עם הקושי הזה. ברגע שאנחנו מזדהים איתו, אנחנו מונעים ממנו רגשות אשמה וייסורי מצפון, ואז אנחנו לא מאפשרים לילד להתמודד, אלא אנחנו משדרים לו שבאמת יש שם קושי אמיתי.

ברגע שאנחנו מכילים את הקושי ויוצאים ומאפשרים לו להתמודד, אנחנו בעצם מעצימים את הילד. אם מדובר בסיוט אמיתי שהילד חווה במציאות, לרוב נראה את זה לא רק בשינה. אם זה רק בשינה, סביר להניח שהילד ימשיך להתנהג כרגיל בשעות העירות שלו. לרוב, אם נפעל בדרך הזו הסיוטים יעברו, והשינה תחזור לעצמה. אך, אם נחזיר אותו שלב אחורה, בגלל הסיוטים, ניצור תלויות חדשות או ישנות, והתופעה תהפוך להרגל התנהגותי.

הבעיה עם בעיות שינה שהן לא נעלמות, אלא רק משנות דפוס. כך, ממצב של ילד שידע להירדם עצמאית וישן לילה רצוף, נגיע למצב של ילד שנרדם מאוחר לגילו ופיתח תלות. ילד כזה ייפתח תלות, הוא יבקש את הנוכחות שלנו עד גיל מאוחר בחדר, ירצה לישון במיטה שלנו, לחילופין יירדם בסלון, או יירדם רק עם אוכל. לאחר מכן, הוא יתעורר הרבה פעמים בלילה ויזדקק שוב לאחד מהדברים הללו כדי לחזור לישון. אם נפעל נכון, כמו שהבעיה הגיעה, היא גם תעבור.